רוזן נ' יועד אבישר מול"ים בע"מ

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת לתשלום הסך של 281,144 ₪ בגין התחייבותו להעסיק אותה כמעצבת גרפית של מגזין "יין וגורמה".

2. לטענת התובעת, מנהל הנתבעת ביחד עם אחרים שכר את שירותיה לעיצוב מגזין לפסטיבל יין WHITE 2009"". מנהל הנתבעת התרשם מיכולתה המוכחת, ובהמשך נפגש עימה בסוף חודש יולי 2009. בפגישה זו סוכם בע"פ על עבודה שוטפת ללא הגבלת זמן לעיצוב חודשי של המגזין "יין וגורמה" (להלן: "המגזין"). בסופו של דבר התקשרות זו לא יצאה לפועל.

בחודש פברואר 2010 פנה אליה מנהל הנתבעת בשנית וביקש לשכור את שירותיה לעיצוב המגזין, מאחר והוא נקלע למצב חירום עם המעצבת הקבועה שלו, הגב' גלית סיביליה. התובעת מציינת כי הסכימה לעבוד עם הנתבעת בדיוק באותם תנאים שסוכמו בינה לבין מנהל הנתבעת בחודש יולי 2009, קרי עבודה חודשית שוטפת של עיצוב המגזין בעלות של 5,500 ₪ לחודש בתוספת מע"מ ועיצוב גרפי רבעוני של מגזין "קוסמטיקס" בעלות של 3,700 ₪ בתוספת מע"מ. התובעת שלחה לנתבעת את ההצעה מיולי 2009 והנתבעת חתמה על הצעה זה ביום 22/2/10 (נספח 1 לכתב התביעה).

התובעת ביצעה את שרותי העיצוב בעבור מגזין 142 של "יין וגורמה".

בחודש מרץ 2010 הודיעה התובעת למנהל הנתבעת כי היא זמינה לבצע את שרותי העיצוב עבור גיליון 143 של המגזין. מנהל הנתבעת לא ענה לפנייתה ולא העביר לה עבודה. בחודש אפריל 2010 שוב הודיעה התובעת למנהל הנתבעת במייל כי היא זמינה לבצע את שרותי העיצוב לגיליון 144 של המגזין. מנהל הנתבעת התעלם גם מהודעה זו.

התובעת פנתה ב-5/5/10 בדרישה למנהל הנתבעת כי ישלם את שכרה בגין שרותי העיצוב לגליונות 142-143 ודרשה כי יבהיר לה האם הפסיק את ההתקשרות באופן חד צדדי. גם פניה זו לא נענתה.

3. בתביעה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום שכר עבור עיצוב גרפי של 36 גליונות חודשים, שכר עבור שרותי עיצוב של 12 גליונות רבעונים ובסה"כ סך של 242,000 ₪ בתוספת מע"מ. בסיכומיה טוענת התובעת כי היא "זכאית לפיצויי קיום של אובדן הכנסותיה לו ההסכם היה יוצא לפועל וזאת למשך 3 שנים לפחות (התקופה המינימלית ביותר להעסקת מעצב גרפי)" ( סעיף 28 לסיכומים).

4. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת, ולגרסתה לא נכרת הסכם ארוך טווח בין הצדדים. הנתבעת אישרה את הצעת המחיר של התובעת. התובעת לא קיבלה בקשה נוספת לביצוע עבודות מעבר לגיליון 142 של המגזין "יין וגורמה". הנתבעת מציינת כי בפועל לא בוצעה העבודה כראוי בוצעו טעויות בעימוד ובאיכות הביצוע והנתבעת נאלצה לפצות מפרסמים.

תקופת ההתקשרות.

5. בהצעת המחיר נספח 1 לכתב התביעה מפורטת הצעת מחיר ל"עבודה שוטפת" ואין כל התייחסות לתקופת ההתקשרות של אותה "עבודה שוטפת". התובעת טוענת כי תקופת ההתקשרות הוא לפחות 3 שנים; התובעת מציינת בתצהירה כי "ההתקשרות אינה מוגבלת בזמן וזאת על בסיס הנחה לגיטימית שכל עוד הצדדים מרוצים מן העבודה, השכר והאיכות ממשיכים לעבוד יחד" (סעיף 35 לתצהיר). עוד היא מדגישה כי "פרק הזמן הסביר לקיום הסכם למתן שרותי עיצוב גרפי מתמשכים הינו 3 שנים לפחות ולתובעת היתה ציפיה לגיטימית שכך יהיה" (סעיף 13 לכתב התביעה).

הנתבעת טוענת כי הצעת המחיר עליה חתם מנהל הנתבעת הינה הזמנה חד פעמית. הנתבעת שוללת את טענת התובעת כאלו קיים פרק זמן סביר של 3 שנים להתקשרות למתן שירותי עיצוב ולטענתה אין כל נוהג שכזה ולטענה זו של התובעת אין כל אחיזה במציאות.

6. בתצהיר עדות ראשית מטעמה טוענת התובעת כי הנתבעת נוהגת להעסיק מעצבים גרפיים למשך שנים ארוכות וכי העסקה למשך שנים ארוכות אינה דבר חריג. על כן לשיטתה "פרק הזמן הסביר לקיום ההסכם ביני לבין התובעת הינו 3 שנים לפחות " (סעיף 98 לתצהיר).

לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית הגישה התובעת תצהיר משלים מטעמה בו טענה לקיומו של נוהג הקיים בשוק ההוצאה לאור של מגזינים, באשר למשך תקופת ההתקשרות בין מוציא לאור של מגזין לבין המעצב הגרפי של המגזין. התובעת הציגה טבלה בה מופיעים כ - 40 מגזינים כאשר ברובם המכריע משך ההתקשרות עמד בממוצע על כ - 6 שנים.

7. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: " חוק החוזים "), קובע, כי:

" (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות ...... " .

כפי שמורה סעיף זה, בבוא בית המשפט לפרש חוזה עליו לעמוד על אומד דעת הצדדים וכוונותיהם; אומד דעת זה פירושו המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים.

לשון ההסכם היא נקודת המוצא בבוא בית המשפט להתחקות אחר תכלית ההסכם ואומד דעת הצדדים, אולם בכך אין די, ועל בית המשפט להיזקק אף לנסיבות החיצוניות של הסכם המאירות את משמעות הטקסט, להנחות היסוד שלו ולמבנהו ולהגיונו הפנימיים. זאת, אף אם לשון החוזה ברורה על פניה.

בהקשר זה, תינתן חשיבות רבה למהותה של העסקה, למבנה המשפטי הכללי שלה ולמטרותיה הכלכליות והחברתיות.(ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש , תק-על 2007(2) 4663 , סעיף 22 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה; ע"א 6253/03 כפר מל"ל, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית נ' ה רמן , תק-על 2005(2) 37, 75 , סעיף 19 לפסק הדין; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(2) 168, 1; ג' שלו " דיני חוזים- החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי ", דין הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה- 2005, עמ' 424).

תהליך הפרשנות נפתח אפוא בלשון החוזה, והנסיבות עשויות לאשש אך גם לסתור את המסקנות המשתמעות מלשון זו. מכאן שייתכנו מקרים בהם תגבר הפרשנות התכליתית של החוזה על פני פרשנותו המילולית, והחוזה יפורש על רקע הקשרו ולאור תכליתו, בניגוד ללשונו המילולית (ג' שלו לעיל, שם).